חורף בחווה או נבטים של תקווה

עודדכלליLeave a Comment

גלי אורן

כבר יומיים שהגשם לא מפסיק, את אנחת הרווחה של האדמה אפשר לשמוע עד אלינו ואת שלנו עד אליה. אני צועדת עליה והיא רכה ופגיעה, בכל צעד אני שוקעת מעט לתוכה. הזרעים הקטנים והסבלניים חיכו בחומה של האדמה שנדמה כאילו מתה והנה טיפות הגשם מעוררות אותם ובאומץ ששמור לאלו שיודעים שזמנם קצוב הם פורצים בכח מהאדמה. כל כך קטנים ועדינים אך מלאי כוחות חיים.

הצמחים בגן צמחי המרפא, שהבאנו מארצות רחוקות, קצת מתבלבלים, קצת מהססים. סתו? חורף? אביב? אבל עכשיו הם כבר יודעים.
הכורכום מתכנס אל אורו הכתום ומעל האדמה מתייבש. כך עושים גם השוש והנטופית, הפיליפנדולה וטיון השמש. כמונו הם מתעטפים ומתכנסים במעמקים ואוגרים כוחות לשמחת האביב.

אנחנו בשיאו של החורף, עברנו את הלילה הארוך או היום הקצר ביותר בשנה, בחוץ חשוך וקר ואנו נדרשים למצוא את החום והאור בתוכנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *